לפני שנים, הת’ר דיברה על שימוש במקליט קול כדי לתפוס את כל המחשבות הקטנות איתן היא רצתה להפריע לבעלה אלק בזמן שהיה בעבודה. זה היה כשהייתה בבית עם בייבי הולדן, שלא נתנה לה את ההכרה המילולית שהיא צריכה להרגיש תוקף לאורך כל היום. (בגיל חודשיים, הוא לא אמר, “תודה על שטיפת הסדינים האלה שרק השתנתי.” הוא גם לא אמר, “מה שאתה עושה עם החיים שלך כדאי לחלוטין. אני מבטיח.”)
לאחר השוואה בין הערות, הסקנו כי אני לא ממש נוטה להזדקק לספר לבעלי כל מחשבה שנכנסת למוחי, אם כי ידוע לי לפרסם בפייסבוק מספר פעמים ביום ולשלוח את הת’ר ולא אותו על הפרוטוקולים שלי. לגבי הת’ר, כעת היא שולחת את מחשבותיה האקראיות לטוויטרספרה בה בעלה עשוי או לא יכול לראות אותן.
גוש, אני מקווה שאלק ראה את אלה על סוגיות האינסטלציה בביתו שלו!
אז האם אני בקצה הנמוך של התדירות שאני מדבר עם בעלי במהלך היום? מספר ימים יש לנו אפס תקשורת עד שהוא שולח טקסט ב -5.45 לומר שהוא נמצא במכונית. הניחוש שלי הוא שאנחנו ממוצעים 3 תקשורת ביום, המשלבים טקסטים, שיחות טלפון והודעות דוא”ל.
השעה 11 בבוקר הכי טובה עכשיו ולא היה לנו קשר כי הוא עזב את הבית לקחת את ג’וליאן לבית הספר הבוקר. אני ממש שלחתי לשאול איך התסרוקת של ג’וליאן עברה (מוהוק כחול ל”יום שיער משוגע “) ואז קיבלתי החלטה פשוט הייתי שומע את זה מג’ול כשאני אוסף אותו.
אני תוהה מה הדפוס שלך. האם יש לך קצב, כמו צ’ק-אין יומי של ארוחת הצהריים? באילו ערוצים אתה משתמש כדי להתחבר – ואיך זה השתנה עם סמארטפון?
יש לי טלפון Windows שאני בודק נוהג כחלק ממסע פרסום שיווקי ממומן, אז אני מודע יתר על המידה על כל מיסב שאני שולח לעולם כשאני לומד מחדש כיצד לטקסט, לצייץ ולהגיב לתמונות בפייסבוק. צילום מסך זה מעל למסך הטוויטר של הת’ר הוא מהטלפון החדש שלי. כך נראות כמה תמונות הפייסבוק שלה מתצוגת Windows החדשה שלי.
עם כל השערים הללו בין מוחנו לשאר העולם, האם זה מאתגר לשלוט בדחף להפריע לאהובך במה שאתה חושב הכי טוב עכשיו?
פוסט זה היה במקור בחסות ה- Nokia Lumia 900 Windows Phone. הם לא השפיעו על התוכן שלנו.